מגיל צעיר לימדו אותנו להקשיב בחצי כוח,

אני זוכרת את המורה שלי נוזפת בי שאפסיק להתעסק בשליפים שלי
ולהתחיל להתרכז בשיעור כי תיכף היא תשאל אותי שאלה ואוי אם לא אצליח לענות עליה.

אז למדתי.

למדתי בעיקר להתעסק במה שעניין אותי באמת,

ולהשאיר חצי או רבע אוזן קשובה למה שקורה בכיתה,

רק למקרה שהמורה אסתר תשאל אותי שאלה.

וכשמתאמנים בסוג הקשבה כזה כל כך הרבה שנים,

נדמה שככה ״צריך״ להקשיב, ככה נכון.

הפוסט כוחה של הקשבה הופיע לראשונה ב-אמא מאמנת.