מדוע אני מעודדת את הילדה שלי לומר “אמא בא לי!!”

איך זה מרגיש להיות ילדה עקשנית? ומה לעשות כאמא שיש לי גם ילדה כזאת?
איך להחליף את הדרך שבה אני מסתכלת עליה וגם –
3 פעולות לעשות כשאני לא יכולה לתת את מה שהיא מבקשת.

אני הייתי כזאת.

הייתי הילדה העקשנית, מזל השור, שלא היה אפשר להזיז אותה ממה שהיא רצתה.
אם אני רציתי לצאת עם חברות במקום ללמוד למבחן – זה מה שעשיתי.
אם אני רציתי ללבוש שמלה מסתובבת לליל הסדר – זה מה שעשיתי.
אם אני רציתי תחפושת מלאך קנויה על פני התחפושת הקנויה של אמא שלי – זה מה שעשיתי.

אמא שלי הייתה משתגעת.
היא הייתה אומרת שאני הולכת ראש בקיר ושואלת אותי למה אני לא יכולה להיות כמו כולם?
ולמה על כל דבר צריך להיות ויכוח? למה הכל צריך להיות דיון ולהסתיים בדרך שלי?!
בסוף היא הייתה חותמת ואומרת “הלוואי שתהיה לך ילדה בדיוק כמוך! ואז תביני”.

עברו השנים, ונולדה לי ילדה משלי. אריאל, שהיום כבר בת 4.
היא ילדה עקשנית ממש כמו שאני הייתי ואני באמת מבינה את אמא שלי,
כי לפעמים זה בא לי מקולקל,לפעמים אין לי סבלנות למצוא פשרה,
לפעמים בא לי שהיא תשתף פעולה! שהיא תזרום עם מה שביקשתי ודי!!
כי אין לי זמן, אין לי סבלנות ואין אותי כבר.

הקטע בלהיות הורה צעיר הוא שלפני דקה יצאנו מהבית של ההורים,
והמילים ששמענו שם נשמעות כאילו הן נאמרו אתמול.

אני ישר חושבת – “ברור שתהיה לי ילדה עקשנית. זה בדיוק מה שאמא שלי אמרה שיקרה”.
ואז אני נזכרת שזו אותה העקשנות שהביאה אותי לאן שאני היום.

אותה עקשנות שאיתה בחרתי לחיות במערכת יחסים עם אישה,
אותה עקשנות שאיתה הייתי מפיקת אירועים בגיל 19 באירוע הספורט הגדול בישראל.
אותה עקשנות שאיתה הפכתי לאמא צעירה ואיתה פתחתי עסק.

העקשנות שלי היא לא “ראש בקיר”.
העקשנות שלי היא נחישות.

היא מלאה במאמץ, בחישוב סיכונים, בלקיחת אחריות, בדבקות במטרה.

ואם תסתכלי על הילדה שלך, שהיום מתעקשת ולא רוצה להיכנס להתקלח,
בעוד 5 שנים מהיום היא מתעקשת לא לעשות חרם על הילד “החלש” בכיתה,
בעוד 10 שנים היא מסרבת לג’וינט שעובר בין החברים,
בעוד 15 שנה היא משיגה את הבחור/ה שהיא רוצה,
בעוד 20 שנה מהיום היא מתעקשת לקבל את השכר שמגיע לה,
בעוד 25 שנה היא מתעקשת על חינוך טוב לילדים שלה.

כשאני, אמא שלה, מבקשת ממנה להתעקש פחות,
לעשות יותר את מה שאני מבקשת ממנה, מה אני מלמדת אותה?

שהיא בעיה, שהעקשנות שלה היא חולשה,
שכדי להיות אהובה היא צריכה לעשות מה שהסביבה מבקשת ממנה.
זה מה שאני רוצה ללמד אותה? אני יודעת שאני לא.

אני רוצה לעודד אותה לפעול מתוך הרצונות שלה,
מתוך התשוקות שלה, מתוך הכוח המניע שלה.
אני רוצה לעודד את הנחישות שלה.

אז אני מוצאת את המקומות שבהם היא מתעקשת,
ומחזקת את הערך, התכונה, היכולת, החוזקה שראיתי בה.

לדוגמא:

אם היא רוצה רק ללכת לגינה ליד הבית, אני אומרת לה:
“מה?! איך זכרת שכל כך נהננו שם?! וואוו יש לך זיכרון מעולה, יאללה בואי נלך!”
אם היא לא רוצה ללבוש מעיל, אני אומרת לה:
“חיימשלי, איך את קשובה לגוף שלך! אני אשים לך את המעיל בתיק,
אם לגוף שלך יהיה קר, נלבש אותו”

איך את חושבת שהילדה שלך תגיב כשתגידי לה משפט כזה?
מה היא תרגיש כלפייך ? מה היא תלמד על מערכת היחסים שלכן?

אני יודעת שאולי את קוראת את זה ורואה רק את המקומות בהם העקשנות היא הבעיה,
וזו דרך חדשה להסתכל עליה, ויקח לך זמן לסגל אותה, אבל זה בהחלט יכול לקרות.

ובכל זאת, לפעמים אני באמת לא יכולה לתת את מה שהיא מבקשת.

קבלי 3 פתרונות מה לעשות:

1.מחיר ורווח – מה חשוב לי יותר?
מערכת היחסים שלי איתה או לחפוף במקלחת?
מערכת היחסים שלה איתה או שהיא תלבש את החולצה הפחות יפה לגן?
האנרגיה והזמן על העקשנות של שתינו או תחושת הסיפוק שלה כשהיא תלך עם הבחירה שלה?
כשאני שמה על המאזניים את זה מול זה, אני יכולה לבחור מתוך שקט.

2.אם אני מתעקשת איתה רק על הפתרון שלי כי היא מתעקשת רק על הפתרון שלה,
שתינו מתעקשות ולא למדנו שום דבר חדש.
צאו למצוא יחד 3 פתרונות אחרים לבעיה שלפניכן.
אם היא לא רוצה לחפוף, ואת רוצה שהיא כן תחפוף – מה עם לחפוף עם שירים ברקע
או כשהיא סופרת עד 10 וכשמגיעים ל10 סיימנו?
או אולי לחפוף יום כן יום לא?

ככה, במקום להחליף עקשנות בעקשנות, אני מחליפה עקשנות בגמישות מחשבתית.

3.מכירה במה שחשוב לה –
“אריאלולו, הכי כיף זה לבחור בעצמנו מה שבא לנו! גם אני הכי הייתי רוצה להישאר עכשיו בגינה עד הלילה!
ולא ללכת הביתה בכלל אף פעם! הבעיה היא שכשמגיע הלילה והחושך אז אנחנו
מתעייפות / רעבות / קר לנו, מה לדעתך אפשר שנעשה? ”

ולסיום, אם במינון השבועי, כשאת חושבת על מערכת היחסים שלכן, את חושבת על מלחמת התשה –
מי תיכנע קודם במערכה – זה סימן לעצור, ולתת, כמניעה למלחמות,  המון בחירה, בכל מה שרק אפשר.
היא בוחרת מה ללבוש, מה לאכול, איפה לשבת, במה לשחק, מה עושים אחרי הגן,
אם לחפוף במקלחת ואיזה סיפור לקרוא לפני השינה.

כדי שכשיגיע ה”לא” הוא כבר לא יהיה כל כך נורא כי כבר יש לה המון מקומות שבהם היא בוחרת ומחליטה.

איילה.