היי אמא ואבא

השאלה הזו כל כך חשובה משום שהבת שלך נמצאת בתחילתו של גיל ההתבגרות והיום יותר מתמיד, בעידן הרשתות החברתיות, דימוי הגוף שמוצג שם נע בין בלתי אפשרי ועד פשוט לא אמיתי.
גם אם היא איננה עסוקה באיך היא נראית עכשיו, היא תתעסק בזה בעתיד הקרוב הרבה מאו ולכן טוב יהיה אם יהיו לך כלים.

אני לא יודעת אם הבת שלך כבר קיבלה וסת או לא אבל אם כן, או אם היא בדרך לשם, זה אומר שהאגן שלה התרחב, הירכיים שלה התעבו והגוף מכין את עצמו להריון אפשרי אז זו לא רק הגנטיקה מאבא אלא גם ההתפתחות הטבעית.

את המתבגרות שלנו מעסיקות 3 סוגיות עיקריות בגיל הזה :

1. מי אני?
   מה אני רוצה מהחיים שלי? מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה? מה חשוב לי? מה אני חולמת להצליח להיות או לעשות? שאלות כאלה ברומו של עולם מתחוללות בנפש שלה פנימה
2. מי החברים שלי?
   האם החברות שמקיפות אותי הן מי שאני רוצה? זה ״שווה״ להיות חברה שלהן? כמה אנחנו רבות? על מה אנחנו מדברות? אני דומה או שונה מהן?
3. איך אני נראית?
   הן מאוד רוצות לאהוב את הגוף שלהן אבל הן לא רואות אותו בשלמות אלא כמו חלקים בפאזל, היא אוהבת את האף שלה אבל את הזרועות לא, אוהבת את צבע העיניים אבל את הטקסטורה של העור שלה לא וזה מאוד קשה לאהוב את הגוף שלה כשהוא כל הזמן משתנה…

הבנות שלנו רוצות להיות נחשקות והאמת היא שהן רוצות להיות מושלמות, בדיוק כמו המשפיענית, השחקנית, הדוגמנית שאחריה הן עוקבות, זו שהבגדים שלה הכי יפים, הנעליים שלה הכי שוות, העור שלה הכי יפה וכן, לרוב יש לה שיער מושלם, עור פנים מושלם והיא גם רזה.
אם תציצי בתגובות של מתבגרות לתמונות ברשת של החברות שלה, המילה הנפוצה שם תהיה ״מושלמת״…
ואולי לפני שאני מתייחסת לבת שלך, שווה שנשאל את עצמנו, האימהות כאן שקוראות את התשובה הזו

אני אוהבת את הגוף שלי?
אני אוהבת אותי?
אני זוכרת מה זה לחיות עם הגוף שלי בשלום כמו ילדות בנות 4?
מה הבת שלך שומעת במרחב הבית? ״אני נראית מעולה היום!״ או ״ אוף, השמלה לא יושבת עלי בול, אני נראית נורא״ כדי שילדה תפתח מודל גוף חיובי ומודל הערכה עצמית גבוה, היא קודם כל צריכה להיות נוכחת לכזה.

ועכשיו בהתייחס לשאלה שלך, ואני כותבת את התשובה לפי סדר הנושאים שחשוב לי להתייחס אליהם כפי שניסחת אותה:

1. השוואות בין ילדים זה אף פעם לא דבר טוב. לא לאחיה ולא לאחותה. מתבגרים בנים לא מתרחבים באגן ובירכיים בגלל שהם לא נדרשים ללדת ולכן ההשוואה הזו אינה הוגנת כלפיה ובכלל.
2. אם הגנטיקה שלדעתך היא קיבלה, תהפוך אותה להיות ״לא דקיקה״ (ועדיף שזו בהחלט לא תהיה השאיפה, אלא שתהיה בריאה וחזקה) מה זה אומר? ולכן טוב שאת משתמשת בבית במונחי בריאות ולא במדדי משקל או השמנה. בכל מקרה הייתי ממליצה על בדיקות מקיפות כדי לבחון שלא חסר לה שום ויטמין או מינרל וזו המלצה שלי לכל הורים לכל ילד בכל גיל, בדיקות דם תקופתיות.
3. אם יש לה חברות, אם היא אהובה ומקובלת, זה אחד המרחבים החשובים בגיל הזה, כמה חברות יש לי, האם הן החברות שאני רוצה? ההשתייכות הזו לקבוצת החברות תורמת לי? טובה לי? נשמע שיש לך שקט בגזרה הזו, זה לא מובן מאליו אז לאהוב את החברות שלה, זה לאהוב את הבחירה שלה, ספרי לה למה את אוהבת כל אחת מהחברות מידי פעם, חזקי את הבחירה הטובה שהיא עשתה ואת המשאב החשוב הזה שיש לה.
4. ״על פניו אין פה בעיה חמורה״, תבדקי בינך ובינך, האם זו בעיה שלך או של הבת שלך? האם לך חשוב שהיא תהיה דקיקה או לא? ובכל מקרה, כשהילדה שלך תביע איזו מורת רוח מהמשקל או מהחיטוב שלה, תמיש תוכלו לחשוב יחד על פתרונות שקשורים בתזונה ובכושר. כשזה יבוא ממנה, תהיה לה מוטיבציה הרבה יותר גבוהה מאשר כשזה יבוא ממך, כשאנחנו מעירות או מבקשות לתקן משהו שהיא לא מרגישה שבעייתי כרגע היא עלולה לחוות את זה כביקורת וזה יצטרף לקולות הקשים שיש לה ממילא על עצמה ועל הגוף שלה בגיל המורכב הזה.
5. אין שום בעיה עם אכילת גאנק או מתוקים, כמו כל דבר, חשוב שיהיה איזון, חשוב לשמור על מינון וגם חשוב לזכור ש״בדיוק כמוני״ אם אני אוהבת ג׳אנק ומתוק, גם היא…
6. כשהיא נראית טוב בעינייך, כשהעור שלה קורן, כשבחירת הבגדים שלה מעניינת ומחמיאה, כשהתלתלים שלה מסתדרים , תחמיאי לה בקול, תאמרי לה שהיא יפה, או לבושה יפה. זה לא במקום מחמאות אחרות שקשורות באישיות שלה וגם לא להקטין את השיחה על יופי מול חכמה, אפשר להיות גם חזקה, חכמה, חברה טובה וגם לבושה יפה או יפה.
7. כשאתן הולכות לקנות בגדים תתענייני בבגדים שהיא מחפשת, מי ההשראה שלה לבגד הזה? (לעמים זה טיק טוק ולפעמים זו הזמרת שהיא אוהבת להקשיב לה), תשמשי יותר כקולב לבגדים שאתן אוספות למדידה ופחות הביעי דיעה, רק תתבונני בה ובשיקול הדעת שלה, תשאלי מה היא אוהבת בבגד הזה, תשאלי מה היא חושבת על הבגד ההוא, אני הייתי שואלת את אלה מה דעתה על מכנסיים קצרים במיוחד שהרמתי, בלי תשובה משלי, רק כדי לשמוע אותה. פה ושם תזרקי שלא חשובה המידה אלא שיהיה לה יפה ושהיא תרגיש נוח בבגד, תסבירי לה על ההבדלים במידות בין הרשתות, גם אם היא תגיד שאת חופרת ונראה שהיא לא מקשיבה – היא כן…
8. הטיפ הכי חשוב הוא שאת אמא תמצאי ברשת דוגמאות לדימוי גוף חיוביף, החל בחשבונות שמציגים איך נראית המצולמת בפוסט שהעלתה, לעומת איך היא נראית במציאות, דרך חשבונות שמציגים סלבס מרוטשות להפליא מול איך נראה העור שלהן והגוף שלהן במציאות, אל תהפכי את זה לשיחה מתישה, מספיק שתשלחי לה את הלינק לפוסט הספציפי בוואטסאפ, המסר כבר יעבור…

בגיל ההתבגרות המתבגרים שלנו הכי זקוקים לנו אז תודה רבה שבחרת לשאול אותי על הגיל האהוב עלי ביותר!

יחסים בין אחים זו הבטן הרכה שלנו, אנחנו רוצים לראות אותם תומכים זה בזה, מדברים זה לזה בכבוד, מעודדים, מפרגנים ובטח לא מקניטים או אלימים זה כלפי זה כי בדיוק כמו שכתבת, כשזה קורה, כל הבית במתח, אחים רבים משפיעים על האנרגיה והאווירה של כל הבית ומכניסים אותנו למחשבות על ״איפה נכשלנו…?״
הנושא הזה רחב מכדי שאענה עליו בתשובה מתומצתת אבל אנסה לתת לך כאן כמה עקרונות שיכולים לעזור, הילדים כבר גדולים ולכן השינוי לא יקרה בשבוע, אבל ככל שתקפידי על העקרונות שאתן לך כאן, תוכלי לראות ניצוצות של יחסים חדשים וטובים ביניהם.

חשוב לזכור שכהורים לא הכל בגללנו ולא הכל בזכותנו כלומר, גם אם תעשי עבודה מצויינת בלקרב אותם זה לזה, זה לא אומר שתצליחי, הם אומנם שניהם הילדים שלך אבל כל אחד מהם הוא אדם נפרד, עם בחירות משלו למי שיהיה קרוב אליו (גם אם הוא אחיו) וקחי בחשבון שאנשים מתווכחים, רבים, מתרחקים לתקופות זה מזה, בדיוק כמונו, גם בזוגיות וגם בחברויות שלנו לא תמיד אנחנו קרובים לכל החברים שלנו באותה המידה ולכן הציפיה שלא יהיו ביניהם ויכוחים או חוסר הסכמה יורדת מהפרק, אנחנו כן נרצה לראות יותר קרבה, יותר גילוייי חיבה והערכה, יותר דאגה ופחות הקנטות.

הנה אקסיומה לגבי מריבות בין אחים: אחים רבים על תשומת הלב ההורית שלנו!
לא חידשתי לך הרבה, נכון?
אבל אני רוצה רגע לחבר אותך לאמירה הזו ממקום לוגי, הגיוני, כזה שגם את יכולה להתחבר אליו. אם כל אחד מהילדים שלי בטוח באהבה שלי אליו, יש לנו זמן אישי וקבוע יחד, אני מכירה אותו, את האישיות שלו את המזג שלו, את התחביבים שלו, את החלומות שלו, יש לו מקום בלב שלי – הוא לא צריך להאבק עליו. כשכל אחד מהילדים שלי בטוח במקום שלו בלב שלי – הם רבים פחות.

אז תגידי לי, אבל אפרת, אני אוהבת אותם, אני אומרת לכל אחד מהם את זה והם יודעים ואני אזמין אותך לבדוק

• האם לכל אחד מהילדים שלך יש חוג אמא פרטי איתך? זמן קבוע של תשומת לב שנשפכת עליו ורק עליו בלי שהוא נמצא בתחרות על תשומת הלב שלך שמתחלקת בין האחים האחרים, הדברים האחרים שיש לעשות או על הסמארטפון שלך? אם לא. זו ההצעה הראשונה שלי אלייך – חוג אמא.
• העצה השניה היא להזמין אותם לעשות משהו יחד, למשל לבנות משהו בגינה, להרכיב רהיט איקאה יחד או לחסוך יחד לסוני פלייסטיישן כששניהם חותרים יחד למטרה משותפת, הם לומדים לעבוד יחד, זה לא אומר שהם לא יריבו ביניהם אבל זה מאפשר להם להסתדר.
• אם את רוצה לעלות ברמת האתגר כמו חוג אמא – צרי להם חוג אחים, יום קבוע ששניהם עושים בו משהו קבוע יחד. אצלנו זה היה יום רביעי, אביתר בן ה-9 היה מקבל ממני 50 ש״ח ולוקח את אלה אחותו בת ה-6 לפיצריה השכונתית. יחד הם ירדו מהבית, שמרו על העודף, בחרו פיצה ושתיה, ישבו לאכול יחד, חצו כביש כשהוא שומר עליה והיא עושה מה שהוא מבקש והזמן הזה שלהם יחד ובנפרד מאיתנו ההורים מאוד גיבש אותם, מה גם ש.. איזה כיף זה בכל רביעי לאכול פיצה יחד?
• הקפידי להזמין אותם לפעילויות אחד של השני. אם אחד לומד ג׳ודו והשני גיטרה, צרו ריטואלים משפחתיים שמעודדים את הספורטאי בתחרות הגודו, הכינו יחד עם אחיו שלט עידוד לתחרות ולאח השני הגיעו להופעת הסיום שלו יחד עם כל בני המשפחה ולא רק עם ההורים. לכו לבחור עם אח אחד מתנת יום הולדת לאח השני וערבו אותם בטקס חגיגות יום ההולדת, בקשו מכל אחד מהאחים לכתוב ברכה לאח השני בנקודות ציון משמעותיות בחיים.
• כשהם קרובים תזרקי איזו מילה אנחנו נוטים מאוד לשים לב למה שלא עובד, כשהילדים שלנו רבים או מקניטים, אנחנו נגיד ״די כבר להציק לו״ ולעומת זאת כשאחד הילדים חולק עם אחיו או מפנה לו מקום בספה לידו, אנחנו לא אומרים מילה. אבל מה שמתמקדים בו גדל, אם אנחנו רוצים כהורים לראות עוד מהטוב הזה בואי נכוון יחד זרקור למחוות הקטנות האלה (אני הייתי אומרת במקום להעיר כשהם רבים אבל זה קשה לפעמים אז לפחות באותה המידה) אז כשאח חולק עם אחיו תגידי משהו כמו ״כיף לראות אתכם ככה קרובים״, ״אתה דואג לאחיך ככה, תודה על זה״, ״אין דבר חשוב לי יותר מאשר כשאתם ככה פותרים את הבעיות ביניכם בכבוד! זה משנה את כל האווירה בבית – תודה״ ככל שתקפידי להאיר את מה שטוב, הוא יגדל, זה לא אני אומרת, זה המחקר.
• עשית המון וזה לא מצליח או שאת פשוט לא מצליחה יותר להכיל את האווירה ביניהם, אל תעירי להם כשהם יחד. חכי לשעת כושר שבה את פנויה רגשית וגם כל אחד מהילדים ושבי לדבר בנפרד עם כל אחד מהם. אבל!!! שימי לב, את תאשימי, רק שתפי בתחושות ובעובדות. את יכולה להתחיל את השיחה ב״שמתי לב שאתם רבים המון ושזה יוצר מתח בכל הבית״ , ספרי איך את מרגישה ״כשאתם מרימים את הקול אני ממש מתקשה להתרכז״ ואז הדגישי את הערך שחשוב לך ״אני רוצה בית שמח, חשוב לי שתהיה פה אווירה נעימה״ ואז תשאלי ״איך נוכל לעשות את זה יחד?״ ותקשיבי לפתרונות או לטענות שיעלו. אולי תגלי בעיה אמיתית שיש ביניהם שתוכלי לעזור לה. הרעיון הוא לדבר עם כל אחד בנפרד כדי שאף אחד מהם לא ירגיש שאת ״בצד של״ השני וגם כדי לאפשר שיחה עם כל ילד על הצורך הספציפי שלו.

כשאחים מרגישים קרובים זה לזה הם נוטים לריב פחות.
בדיוק כמוני, כשאנחנו קרובים אנחנו פחות רבים.
המון שאלות אני נשאלת על יחסי אחים ויש כאן המון מידע לגבי זה,
חפשי עוד ממנו בקטגורית ״יחסי אחים״

בהצלחה!

אויש, אמירה כזו של ילדה בת 4 היא קצת חץ בלב של אמא ואבא, זה טבעי וברור שהרצון שלך להתייחס לזה הוא הרצון הכי בסיסי שלנו כהורים, שלילדה שלנו יהיה טוב, שהיא תהיה אהובה, שיהיו לה חברים.
הרבה פעמים, ילדה בגיל כזה שמספרת לנו משהו כזה, גורמת לנו בטעות הזדהות ובהלה,
או כי זה פוגש את הילדה שאנחנו היינו שחברה שלה לא רצתה לשחק איתה
או כי אנחנו לא עסוקים בזה שזה קרה עכשיו, היום, לילדה בת 4, אנחנו עסוקים במה זה אומר על המשך כלללל החיים של הילדה שלנו בת ה-4, אנחנו פוחדים שלא יהיו לה חברים, שלא יאהבו אותה
אבל היי, זה לא המצב! וכשאנחנו בהזדהות או בחשש מהעתיד – אנחנו לא יכולים לעזור לילדה שלנו עכשיו
אז בבקשה להתאפס 🙂

למה זה מאוד נפוץ בגיל 4?

מגיל 3 הילדים שלנו מתחילים להבין שהם חלק משדה חברתי, עד אז, אנחנו ההורים, היינו השמש והירח, האורים והתומים שלהם ופתאום הם מגלים שחשוב גם למצוא את מקומם בחברה, אז חברויות, הופכות להיות יותר משמעותיות ממה שהיו עד לא מזמן כי עד לא מזמן ילדים שיחקו אחד לצד השני ופתאום משחק משותף הוא האתגר החדש שלהם ויש שם הרבה מיומנויות שהם צריכים להביא לידי ביטוי כמו, לוותר, לחלוק, להתפשר וגם לדעת איך לריב ואיך לפתור מריבה או חוסר הסכמה עם החבר. הם עדיין ילדים, רק בני 4, הם מאוד רוצים לשחק עם יונתן אבל לא מוכנים לתת לו את הטרקטור שהם אוהבים וזה בסדר, זה תקין הם רק ילדים שעושים את צעדיהם הראשונים. בצד השני של זה, ילדים מבינים את הכוח של החברות ולכן משתמשים בו, הרבה פעמים נשמע אותם אומרים אפילו לנו ״אמא אני לא חברה שלך!״ זה ממש נורמלי, טבעי ותקין, זה סימן שהילדה שלך גדלה והתפקיד ההורי שלך משתנה, עכשיו את צריכה לעזור לילדה לפתור את הבעיות שיש לה מול חברות, באמצעות שאלות בלבד ומבלי שאת ״צבועה בצבעים״ של הרגשות המכאיבים שלה או מפוחדת מהמשמעות של אמירה כזו מצד חברה. השלב הזה לא נגמר, כל החיים אנחנו משפרים את היכולות החברתיות שלנו ועבודה טובה שלך עכשיו תיתן לבת שלך כלים לכל החיים.

עכשיו כשהבנו מה הוא השלב ההתפתחותי שהבת שלך נמצאת בו, מה אפשר לעשות.

אז הנה כמה המלצות ממני אלייך

1. רגשות מכאיבים חברויות וגם החיים מזמינים את הילדים שלנו לחוות כל מיני סוגים של רגשות, הבת שלך היתה עצובה כי החברה אמרה לה שהיא כבר לא חברה ויש עוד רגשות שחברות מעלה: תסכול, קנאה, חשש, בדידות, נטישה, ריחוק ומהצד השני המון רגשות מהנים כמו חיבור, קרבה, אהבה, שייכות. ההמלצה הכי טובה שלי אלייך היא להתחיל להרחיב עם הילדה את המנעד הרגשי שלה, כשילדה בת 4 מכירה המון סוגים של רגשות היא מסגלת לעצמה גם את היכולת להתמודד איתם.
2. פתרון חוסר הסכמה איתכם ההורים האם כשאת והיא לא מסכימות או כשהיא לא עושה את מה שאת מבקשת, את מפעילה כוח כמו איום? (אם לא תעשי את… לא תקבלי את…?) כי אם כן והיא מורגלת בשפה של כוח מהבית, אמירה כזו של חברה יכולה מאוד לערער אותה ובטעות ללמד אותה שככה פותרים קונפליקטים או חוסר הסכמות. אם אין לך כלים הוריים אחרים לפתרון סכסוכים, הבית הדיגיטלי שלי מציע הרבה מהם, את מוזמנת לצלול פנימה ולהתחדש בארגז כלים הוריים נוספים על אלו שיש לך.

3. תארחו חברות בבית כשאת צופה ומתבוננת בילדה שלך מארחת חברות, את יכולה להבין טוב יותר את הדינמיקה שתיארתי בחלק הראשון של התשובה, ילדים שעושים את הצעדים הראשונים שלהם בשדה החברתי, לפעמים זקוקים, בדיוק כמו שביקשת, לתיווך שלנו ההורים. לפני שהחברה הזו או אחרת מגיעות תעשי את שתי הפעולות האלה:
   – בחרי עם הילדה 2/3 משחקים שהיא לא רוצה שהחברה תשחק איתם, הגביהו את המשחקים יחד למקום שאי אפשר להגיע אליו וזה יאפשר ליתר המשחקים להיות זמינים לשתיהן ולבת שלך המון שליטה שתאפשר לה לחלוק ביתר קלות
   תרגלי עם הילדה סימולציות של חוסר הסכמה בין חברות ועזרי לה למצוא פתרונות יחד איתך. את תשחקי את החברה והיא תהיה היא אבל המוח שלה יתרגל את הפתרונות האפשריים

כשהחברה מגיעה, נסי להתעסק בדברים שלך אבל כשהן רבות ביניהן, אל תעמדי מנגד, להיפך, גשי אליהן ועזרי להן לפתור את הקונפליקט, הקשיבי לכל אחת מהן ולצורך שהיא מבטאת ועזרי להן למצוא את הפתרון המשותף. ככה הן ילמדו ״בזמן אמת״ איך אפשר להתווכח ולפתור בעיה
כשהחברה מגיעה, התענייני גם בה, אמרי לה מילים טובות, אם היא מאפשרת, חבקי גם אותה, תהיי מודל לחברות טובה עבור הבת שלך, היא תראה איך את נוהגת ותבין מזה, איך באמת נראית חברות קרובה וטובה

האמת היא שהמשימה שלנו בקשרי חברות היא אחת המורכבות שיש לנו כבני אדם, חברויות הן נכס, הן עוגן, הן מקור לכוח שיש לנו בחיים, ספרי לבת שלך על החברויות שלך, מה את עושה עם חברות שלך, למה וכמה את אוהבת אותן, איך את יודעת שהן ואת חברות טובות, הילדים שלנו הכי מעוניינים לשמוע מאיתנו על החיים כי הם מבינים שדרכנו הם לומדים איך להשתלב בהם, זה כל מה שהם עושים עד שהם מגיעים לבגרות, הם מנסים להשתלב בחיים. כשאת חולקת איתה את הסיפורים שלך את בעצם מלמדת אותה את ערך החברות.

אז אם אני מסכמת, לא להיבהל משלב טבעי וחשוב, לתת כלים רגשיים, לתת כלים ליצירת חברויות ולפתרון בעיות
ולהינות מהשלב שהבת שלך קפצה אליו.

ספרים מומלצים:

1.  מה כדאי לעשות? || שני צוקרמן –
   הספר מזמין אותנו ההורים לשוחח ולחשוב יחד עם הילדים על המון בעיות שילדים נתקלים בהן כמו ״מה כדאי לעשות כשמתביישים?״ או ״מה כדאי לעשות כשמשהו מפחיד קורה?״ לצד השאלות מציע הספר המתוק הזה כל מיני אסטרטגיות אפשריות להרגעה
2. לפעמים עצב מגיע בהפתעה || אוה אילנד –
   ספר שהלב יוצא לילדים הצעירים שלנו כשקוראים אותו.
   איך נולד העצב ומה אפשר לעשות איתו? בזכות האיורים הנהדרים בספר אפשר ממש לעזור לילדים שלנו לפתח אסטרטגיות להתמודדות עם משהו עצוב שקרה
3. קיקי וגקס || מארי קונדו –
   על שני חברים שאוהבים זה את זו אבל שונים מאוד זה מזו , אחת אוהבת לאסוף ולאגור והשני למיין ולברר, איך מתמודדים עם השונות הזו?

היי,
אז קודם כל אני אתחיל מזה שהמעבר מגן חובה לכיתה א’ הוא גם ובעיקר מעבר ריגשי.
את מתארת שלאחרונה יש תסכול וכעס בגן, ויכולות להיות לכך המון סיבות.
חסר לי פה מידע של מה הגננת רואה? איך נראית התנגדות שלו? כמה זמן זה נמשך? האם קרה משהו בינו לבין הגננת?
אם שום דבר לא קרה בגן, ואם שום דבר בבית לא השתנה, יכול מאוד להיות שיש קשר בין ההתנגדויות בגן לבין המעבר לכיתה א’.

באופן כללי, בשלב הזה של השנה (אנחנו בחודש יוני עכשיו) הגננת כבר מכינה את הילדים למעבר לשנה הבאה,
הם המדברים המון על מה עושים בכיתה א’, על ההפסקות, על הלימודים, ויש ממש תוכנית לימודים שהגננת אמורה להעביר בגן לקראת העליה לכיתה א’.
בנוסף, הילדים מרגישים היטב את חוסר הוודאות – הם לא יודעים מי תהיה המורה? איך נראה בית הספר?
מי מהחברים שלהם יהיה איתם בכיתה? מה יקרה אם החבר הכי טוב שלהם לא יהיה איתם בכיתה?
לפעמים הם רואים שילדים אחרים מכירים כבר את האותיות והם לא, או עונים על כל השאלות של הגננת והם עדיין לא יודעים את התשובות..
ויש עוד הרבה מאוד דברים שמעסיקים אותם במעבר הזה.

ילדים שונים מגיבים בצורה שונה, וילדים אומרים בהתנהגות את מה שהם לא מצליחים להגיד במילים.
הרבה מאוד פעמים כשמתחילה ההכנה כזו בגן, לצד ההתרגשות והשמחה, הילדים גם חוששים, מבוהלים, מפחדים, מתוסכלים וגם כועסים.
הרגשות המכאיבים האלה ייצאו בגן, לפעמים בתגובות ספציפיות מול הגננת, לפעמים התגובות יורגשו בעיקר בבית ולפעמים התגובות יהיו גם בגן וגם בבית.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

1.קודם כל ולפני הכל- זה מקסים שהוא מצליח להביע רגשות ולהגיד במילים שהוא כועס ושהוא מתוסכל.
כשילד משתף אותי ברגשות שלו אני אומרת לו תודה שהוא שיתף ושאני שמחה שהוא מרגיש בנוח לספר לי, ואני גם ממש מנרמלת את התחושה שלו, כי מותר לו לכעוס, ומותר לו להיות מתוסכל.

2.לשאול אותו אם הוא רוצה שתעזרי לו? –  הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לילדים שלנו שאנחנו כאן כדי לעזור להם, משהו בהם מתמסר לשיחה.
ואז חשוב לשאול אותו ממה הוא מתוסכל? על מי או על מה הוא כועס?

3.להקשיב למה שהוא מספר ולהבין האם התסכול והכעס הם תוצאה של משהו שקרה בגן? משהו שקרה מול הגננת?
או שמדובר באי וודאות שקשורה למעבר (לדוגמה- פחד לא להיות עם החברים שלי בכיתה יכול לייצר התנגדויות בגן, ממש כמו שכתבת).

4.לתת מענה- אם מדובר בחוסר וודאות שקשור למעבר לכיתה א’, נניח כמו הדגמה שנתתי שילד מפחד שהחברים שלו לא יהיו איתו בכיתה- הייתי ממש מסבירה איך מחלקים לכיתות, מספרת לו שכל ילד בוחר 3 חברים שהוא רוצה שיהיו איתו בכיתה, ושמנהלת בית הספר והיועצת מתחשבות ברשימה הזו – ושופכת אור על חוסר הוודאות הזו. ממש לתת לו מידע שחסר לו.
ואם מדובר במשהו שקרה בגן מול הגננת או מול אחד הילדים- הייתי מזמינה אותו לחשוב ביחד מה אפשר לעשות, מלמדת אותו שלכל בעיה יש לפחות 3 פתרונות, ונותנת לו לבחור באחד הפתרונות שהצעתם.

5.תשומת לב – וכמה שיותר– בתקופות כאלה של חוסר וודאות- הילדים שלנו זקוקים לנו, להקשבה שלנו, להכלה שלנו, לתשומת הלב שלנו ולכן במקביל לכל הנ”ל הייתי ממש מקפידה על תשומת לב.
אם אתם עדיין לא עושים חוג אמא- הייתי מכניסה חוג אמא, ואם כבר יש חוג אמא, הייתי נותנת בוסט יומי של תשומת לב. 10-30 דקות ביום שלך ושלו – אני קוראת לזה- תשומת לב לווריד.

6.מענה להתנגדות לפעילויות בגן
הייתי מדברת איתו ומנסה להבין ממנו מה יש בפעילויות האלה שהוא לא רוצה להשתתף?
מה הוא היה רוצה לעשות במקום? האם יש לו רעיון? ואם כן- הייתי שואלת אותו אם הוא רוצה שנדבר ביחד עם הגננת ונציע את הפתרונות שלו?
*אם הוא לא משתף פעולה או לא יודע להסביר מה יש בפעילויות האלה- הייתי מבררת עם הגננת,
ומנסה להבין האם ההתנגדות שלו היא ספציפית לפעילויות שקשורות במעבר לכיתה א’ או לא רק,
ובודקת איתה אפשרויות למענה לצורך שלו. אם הוא לא רוצה להשתתף בפעילות- מה הוא כן יכול לעשות בזמן הזה?

לפעמים יש סיטואציות שמצריכות התאמות ספציפיות ומדויקות יותר, נתתי פה את ההמלצות שלי מתוך הניסיון שלי כמאמנת, כאמא, וכמחנכת א’-ב’ לשעבר.
אני אשמח שתחזרי לשתף אותי אם ההמלצות עזרו. ואם את צריכה עוד דיוקים, אני כאן בשבילך.

ספרים מומלצים
הספר ” מה יקרה אם..?/ אורלי שמש – ספר מקסים שכולל 10 שאלות שילדים שואלים על כיתה א’, ולכל שאלה תשובה + הכוונה להורים.

תודה על השאלה הזו, שאני בטוחה שכל הורה התמודד איתה בשלב כזה או אחר ויש לזה סיבה.

ב-6 השנים הראשונות, ילדים מתפתחים באופן מופלא בתהליך משמעותי, דמייני את הילד הזה בדיוק ביום שהוא נולד, את המשקל שלו, את הגודל הכללי, את מה שהוא יכול לעשות בגיל יום. שנה אחרי כן הוא כבר זוחל או הולך ומברבר מילים ראשונות, יעברו עוד 3 שנים והנה התינוק הזה כבר מדבר, הולך ורץ ונפרד מאיתנו בגן. אין עוד שלב התפתחות בחיי בני אדם שהוא כל כך מהפכני – דמייני אותך בת 28 ואז 32 – אלו לא אותם הבדלים.

למה חשוב להבין את זה? כי 6 השנים הראשונות להתפתחות הן אינן יציבות, למה אני מתכוונת? הן לא יציבות בריאותית (בגיל הזה ילדים חולים הרבה יותר מאשר ילדים גדולים), הן אינן יציבות רגשית (כי לילד אין מספיק מילים וידע להבין את מה שעובר עליו או את מה שהוא צריך) והן אינן יציבות גם התנהגותית ולכן כשילד ״פתאום״ מתנהג אחרת, לנו ההורים בטעות נראה שיש כאן איזו בעיה. אבל לא תמיד זה נכון, לפעמים כשנמתין כמה ימים או כמה שבועות, האתגר הזה יעבור.

מה בכל זאת אפשר לעשות? הנה כמה אפשרויות:

1. בשל גילו הצעיר, כל שינוי בגן יכול לגרום לו קושי בפרידת הבוקר. גננת חולה, סייעת אהובה שלא הגיעה או אפילו חבר שלא הגיע לגן. חשוב לברר עם הגננת האם חל איזה שינוי באנשי הצוות או במבנה היום.
2. כמובן שחשוב שתבררו אם לא קורה בגן משהו שגורם לילד לחץ או פחד. כמו שאמרתי, ילדים בגיל הזה אינם מיומנים בלהסביר מה הם מרגישים, ולכן חשוב שתגיעי לגן בהפתעה בשעות שונות, כשאת מגיעה לגן, תבחני אם יש בו הרבה ילדים בוכים ובעיקר איך הצוות ניגש להרגיע אותם. האם הצוות יורד לגובה הילד, נותן לו מגע ומילים טובות או רק מפציר בו להירגע? אין צורך להילחץ ולמרות כל מה שקוראים בעיתונים על דברים שקורים בגני ילדים, רוב הגנים נפלאים ורוב אנשי הצוות חמים ואוהבים ילדים.
3. ציינת שיש חוג אמא וזה מבורך, אני שמחה שחיברת נכון בין תשומת לב שהילד צריך ממך לקושי שיש לו כרגע. חשוב לשים לב שכשאת עם הילד את באמת איתו, לא בסמארטפון, לא בענייני הבית, שאת משחקת איתו, מתבוננת בו, שיש ביניכם קשר עין ומגע של חיבוק והנאה. לפעמים בשבועות כאלה של קשיי פרידה, הילד זקוק ליותר מחוג אמא אחד ולכן ההמלצה שלי היא לפנות זמן יומי, אפילו של 20 דקות ולא לעשות כלום מלבד להיות איתו. לפעמים זו הדרך של הילד להגיד שהוא זקוק לזמן 1:1 גדול יותר – יכול להיות שכמה ימים של תשומת לב חיובית מוגברת לילד וזה מאחוריכם
4. ילדים עצמאיים הם ילדים שסומכים על עצמם טוב יותר ולכן קל להם יותר להסתדר. תבדקי איך תוכלי להגדיל את העצמאות שלו (זה לא מספיק שהוא מתלבש לבד, יש עולם שלם של פעילויות ובחירות שכדאי להרחיב לילד שלך כי זה הצורך המרכזי שלו) תוכלי לקבל רעיונות לעצמאות בבלוגים של נבחרת המאמנות שמתמקדות בגיל הצעיר
5. טקס פרידה צרו לכם טקס פרידה קבוע שיתקיים באותו האופן ע״י מי שלוקח את הילד לגן. זה יכול להיות שיר קבוע שבסופו אתם נותנים כיף, חיבוק ארוך ונשיקה במצח ואחריהם את הולכת לדרכך והוא לדרכו. לאלה ולי היה שיר קבוע ובסופו הייתי אומרת את המשפט ״שיהיה לך יום כתום״, מחביאה לה נשיקות בכל הגוף כדי שכשהיא תתגעגע, היא תוכל להיזכר בנשיקה שהחבאתי לה.
6. אלבום תמונות הכיני לילד אלבום של תמונות בני המשפחה, אבא ואמא, אחים ואחיות וחיית מחמד אם יש, הכינו את האלבום יחד והניחו אותו בתיק הגן. כשהילד יתגעגע הוא יוכל להוציא את אלבום הכוח שלו והוא יעזור לו.
7. אמרי לילד מי יגיע לאסוף אותו ומתי. ״אבא יגיע מיד אחרי שתסיימו לשחק בחצר ואחרי שתשבו לאכול פירות״, ככה הוא יודע למי לחכות, כל וודאות שתהיה לילד תעזור לו בהתמודדות.
8. כדי לדובב את הילד לספר – הנה המלצות לכמה שאלות שאפשר לשאול אותו במקום ״איך היה בגן?״
   – עם מי שיחקת?
   – איפה ישבת? ליד הגננת או ליד יונתן?
   – מה למדת בגן?
   – מה עשית בחצר? טיפסת על המתקן? שיחקת בארגז? בבינבה?
   – יעל הסייעת היתה היום?
   – מה אכלת?
   כשאת שואלת, שבי לידו, הזמיני אותו לשבת עלייך ותהיי לחמש דקות שלמות רק איתו. אל תשאלי את כלללל השאלות האלה יחד אלא אחד בכל פעם ומכל תשובה, נסי להתעניין במה עוד קרה. הילד אולי לא יספר למה הוא בוכה בפרידה ואולי לא יענה לשאלות ששאלת אבל לחמש דקות הוא ירגיש שהוא כל עולמך וזה יתן לו עוד כוח לפרידה של מחר. אם הוא לא יספר כשתשאלי, אל תדאגי, הוא יספר במקלחת כשאת כבר עייפה מידי 🙂 אז תזכרי שהמשימה שלך לעזור לו וגייסי עוד חמש דקות סבלנות במקלחת הערב כשהוא מספר וכמובן , אל תתני לו להתחרות במה שקורה לך בוואטסאפ.

אני אשמח שתחזרי לספר לי כאן בתגובות אם ההמלצות עזרו ואם כן, איזה מהן.

בהצלחה אמא.

ספרים מומלצים:

1. ספר הרגשות שלי || סטפני קוטוריה –
   הספר הראשי מציע כמה רגשות וטכניקות מעשיות שיעזרו לילד להתמודד איתם. לספר הזה יש ספרונים קטנים יותר שכל אחד מהם מרחיב רגש אחר. ילד שיודע להסביר מה הוא מרגיש, יוכל לתאר ביתר קלות מה עובר עליו בגן.
2. אדון גוף ואדון רגש || שירה שקד –
   שירה שקד היא מטפלת באומנות ויצרה שיטה של חמישה שלבים לרגיעה, הספר יכול לסייע לחבר בין תחושות הגוף לרגשות ובעיקר לדרכי התמודדות
3. טיפה של כוח || עדי עובדיה ישראלי –
   במקום אלבום התמונות שהצעתי או החבאת נשיקות בגוף של ילד לפני הפרידה בבוקר, מציעה עדי טיפות קסומות וסודיות של כוח שהיא משאירה בכיסים של בגדיה של ביתה כשהיא נפרדת ממנה ליום שלם בגן
4. מה עושים עם בעיה? || קובי ימאדה –
   פרידה קשה בבוקר היא ״עוד״ בעיה שהילד מתמודד איתה, ככל שהוא יצליח להתמודד עם עוד בעיות, ככה יוכל לסמוך על עצמו יותר ולהפרד בקלות. האיורים הקסומים בספר הזה הופכים אותו לאחד האהובים עלי ביותר

אני אתחיל מההתחלה המתבקשת, כולנו משקרים… לפעמים כי אנחנו לא רוצים לגלות את כל האמת אז כששואלים אותנו ״איך את?״ או ״מה שלומך?״ אני עונה מעולה למרות שזה לא ממש ככה, אני עונה ככה כי אולי אני לא מרגישה מספיק קרובה לאדם ששאל ואולי כי לא נעים לי ״ליפול עליו״ עם התשובה האמיתית.

אז נקודת המוצא היא שכולנו משקרים.

נקודה חשובה שניה היא שאנחנו ממש ממש מרגישים רע כשהילד שלנו משקר, אנחנו בטעות חושבים שזה אולי קשור לקשר שלנו איתו ואם הוא טוב אז למה הוא צריך לשקר? וגם כי אנחנו רוצים לחשוב על עצמנו שאנחנו דוברי אמת כל הזמן וככה גם מגדלים את הילדים שלנו, כאילו ילד שמשקר זה הפשע הכי גדול שלו והכישלון הכי גדול שלנו, אבל כבר הסברתי שכולנו משקרים, גם אני משקרת וכנראה גם את…

ולפעמים כל כך קשה לנו עם שקר של ילד עד שממש כמו שאת כותבת, לא נעים לנו להעמיד אותו על טעותו.

ילדים צעירים משקרים מכל מיני סיבות

1. הם פוחדים מהתגובה שלנו
2. הם לא מרגישים שנצליח ״להחזיק״ את האמת (כי נבכה, נתפרץ, נתעצב מאוד)
3. הקשר שלנו איתם לא מספיק אינטימי וקרוב (זו לפעמים הסיבה לסעיפים 2 ו-4)
4. הם זקוקים להאדיר את עצמם כדי להעלות את הערך שלהם בעינינו או בעיני הסביבה
5. הם רוצים לעזור למישהו אחר (הוא לא עשה את זה אמא)
6. כי קשה להם לספר מה הם מרגישים אז הם ממציאים סיפור שיעזור לנו להבין אותם

כדי להתייחס לשאלה שלך באופן ספציפי, אני מציעה שקודם כל תבחני למה לדעתך הילד הספציפי שלך שיקר או משקר יותר לאחרונה. מהתיאור שלך זה נשמע כמו שקרים של האדרה עצמית, כלומר, שתחשבי שהוא מסוגל לעשות משהו (לדבר סינית) וה״ערך״ שלו בעינייך ייעלה.

ולפני התשובה הספציפית, עוד מילה לגבי שקרים, כדי שילד ישקר צריך להתקיים התהליך הבא:
1. הוא צריך לדעת מה נכון

2. הוא צריך לדעת מה הוא המציא
3. הוא צריך להבדיל בין סעיפים 1+2 ולשלוט במתי ולמי הוא סיפר מה

אבל החלק הכי חשוב הוא החלק שבו ילד צריך לזכור מה אתם חושבים עליו ומה אתם יודעים ואת זה ילדים מפתחים בסביבות גיל 6.

ועכשיו שהבנו שזה חלק בלתי נפרד מהתפתחות יכולת קוגנטיבית (יכולת חשיבה) של הילד, בואי נראה איך אני מציעה להגיב לשקר ואיך לפעול כדי להקטין את הסיכוי שילדים ישקרו.

שלב ראשון: והוא תמיד יהיה הראשון, נשמש מודל לאמירת אמת. לא נגיד לילד דברים לא יקרו, לא נבטיח הבטחות שלא נוכל לקיים כדי שנוכל לומר לו את המשפט : ״כשאני מבטיחה, אני מקיימת ״ או ״אני תמיד אומרת לך את האמת״

שלב שני: לא נשקר למישהו בנוכחות הילד, לא נגיד לסבתא שאנחנו לא מגיעים לארוחת שישי כי אנחנו לא מרגישים טוב… הילד רואה אותנו משקרים ואנחנו הרי רוצים לשמש מודל טוב

שלב שלישי: נבחן את ההתנהגות שלנו כשהילד משקר. האם אנחנו מבטלים את המילים שלו? ממתעלמים מהן?שואלים שאלות כדי להבין

שלב רביעי: נבחן את התגובות שלנו כשהילד מספר לנו משהו שקשה לנו לשמוע, אם אנחנו מגיבים בדרמטיות, הילד יכול להרגיש שהוא מעמיס עלינו רגשית ולכן יימנע מלספר אמת, אם אנחנו מגיבים בכעס, הילד יכול להרגיש שעדיף לו להסתיר או לא לומר אמת

שלב חמישי: אם אנחנו יודעים מה אמת ומה השקר והילד צעיר מגיל 6 נשאל אותו: ״זו אמת או שזה הדמיון?״ כדי שידע לשאול את עצמו מה היא האמת ומה היא ההמצאה. אם הילד מעל גיל 6 כמו שתיארת כאן, אני רוצה לשאול אותו שאלות, שהן סקרניות אבל גם מבהירות שאנחנו ״יודעות״ מה הסיבה.
הנה מספר שאלות לדוגמה (אם את קוראת אותי והשקרים של הילד אחרים, עשי את ההתאמה הנדרשת)

1. כל ערב אתה מצליח לקרוא ספר שלם? זה המון עמודים, איך אתה מצליח? אני קוראת ספר כל כך ארוך ב…לפחות חודש
2. סינית זו שפה ממש ממש קשה וגם קשה ללמוד אותה, איך או ממי למדת?
3. בכל מקרה ככל שהשיחה מתקדמת וגם אם לא (כי אולי הילד פשוט יתחמק מתשובות או יסיט את תשומת הלב לנושא אחר) אנחנו לא חייבות להעמיד אותו על אי אמירת האמת, זה מספיק שהוא יודע ואפשר להתעלם מהעובדה ששיקר אבל להתקדם לשלב 4
4. השלב הזה הוא השלב הכי חשוב – הילד משקר כי הוא רוצה להרוויח נקודות אצלך אמא, אולי זה אומר שחסר לו עידוד איכותי ממך. עידוד על חוזקות שיש לו, על תכונות טובות או ״סתם״ (שזה בכלל לא סתם) חוג אמא ומגע של אהבה וחום וקרבה ומילים טובות. לכן, אם את מבינה שזה מה שחסר לו זה מה שחשוב לתת לו בימים הקרובים במנות גדושות.

בכל מקרה, אם נתקלנו בילד משקר, חשוב שנשתמש במסרים שקשורים בשקרים אבל לא בתגובה לשקר, אלא באופן עקיף וב״סתם״ רגע .
מנטרות אפשריות:
* כדי שנוכל לעזור לך אנחנו צריכים לדעת שאתה מספר את האמת, אנחנו מאמינים למה שאתה אומר

• לספר את הסיפור של ״זאב זאב״
  * אנחנו תמיד נאמין לך, אנחנו לא נכעס ונראה איך נוכל לעזור (למקרים שהילד משקר כי הוא עשה משהו וחושש מהתגובה שלנו או לחילופים אם קרה לו משהו שמישהו ביקש ממנו לשמור סוד)

ספרים מומלצים:

1. העציץ הריק || דמי –
   על ילד שלא הסכים לשקר למרות שכל הילדים סביבו שיקרו ובזכות זה קיבל מתנה ענקית מהקיסר
2. מה עושים עם רעיון || קובי ימאדה –
   את הדמיון שמאפשר שקר אפשר למנף לרעיונות מהממים של ילדים, הספר הקסום הזה עם האיורים המרהיבים של מאה בסום – יכול לשמש קרקע פוריה ליישום רעיונות