התעודה החשובה באמת לילד שלך בכלל לא קשורה לציונים – לגזור ולשמור

“הגיע הזמן לשקף לילד את מה שאנחנו ההורים רואים מהצד, כשאנחנו מתבוננים בו ובדרך שעשה לאורך השנה,
כדי שיוכל לדעת ולסמן לעצמו את נקודות החוזק שאין עליהן מבחן ציון בתעודה” (צילום: תמי גלאור) 

עוד תעודה מאמהות מתאמנות. צרי תעודה משלך הזו ותני משמעות אמיתית לכל מילה שאת כותבת בה 

הנה מסתיימת לה השנה, ועם סיומה מגיעות גם התעודות. הציפיה לראות את הציונים היא ציפייה לגיטימית. זה תקין ונורמלי לרצות שהילד יצליח ויגיע להישגים טובים בבית הספר; זה בסדר גמור להתפעל ולהתמוגג מציון טוב שקיבל באחד המקצועות, אבל מה עם כישורי החיים שעליהם לא נותנים ציון ואין להם שום אזכור בתעודה? מה בנוגע למקצועות שכלל לא נלמדים בבית הספר? חשוב מאד לשקף לילד את מה שאנחנו ההורים רואים ויודעים עליו, אם מהתבוננות בו ואם בידיעה על כברת הדרך שעשה, כדי שיוכל לציין לעצמו מהן נקודות החוזק שעליהן אין מבחנים או ציונים בבית הספר. 

 אז אמרנו – ציונים זה חשוב, אבל פיתוח של תכונות ומאפיינים אישיים בקרב ילדינו לא פחות חשוב. הילדים שלנו גדלים במאה ה-21 ופרט למיומנויות כמו כתיבה, פתירת תרגילים בחשבון, לימוד שפה זרה כמו אנגלית, קריאה והכרות תנ”ך היה כדאי שילמדו ליזום שיתופי פעולה, יצירתיות, מיומנויות חברתיות, אופטימיות ומחשבה חיובית, אמפתיה וקבלת האחר, חקירה אישית ויסודיות והעמקה בכל נושא שמסקרן אותם. את כל המיומנויות החשובות האלה – לא לומדים ולא נבחנים בהן. אין חוברות עבודה שאפשר לקבל עליה ציון, אבל הילדים זקוקים להן עכשיו, וככל שיעמיקו ויתאמנו בהן במשך יותר שנים, כך יוכלו להגיע לגיל הבגרות כאשר הם מנוסים במיומנויות האלה והן מוכרות להם היטב. זוהי בעצם ההכנה האמיתית לחיים וזה המבחן שהכי כדאי שיצליחו בו – מבחן המסוגלות האישית של כל אחד ואחת מהם. 

אז את לא באמת חייבת לצפות לתעודה מבית הספר, זו שמכילה הערכות מילוליות וציונים מספריים. התעודה לאו דווקא משקפת את היכולות והכישורים של ילדייך, ואין עוררין על כך שהיא לא משקפת כלל את מרכיבי האישיות שלהם. בעיקר התעודה לא משקפת את הדרך שאותה עשו לאורך השנה מבחינה אישית ורגשית. הציונים משקפים אולי רק את השורה התחתונה, את הסוף – והרי את היית רוצה שהם ילמדו גם כמה הדרך חשובה. 

אז למה בעצם שלא תכיני לילדים שלך תעודה ממך? תעודה שאמא כתבה ומעניקה להם? בואי נחשב מה יהיה בה: מיומנויות שילדייך למדו ולא מקבלים עליהן ציונים בבית הספר. וכדי שאלו לא יהיו אלה סתם מילים אלא שיהפכו להיות משהו שהילדים יכולים להתחבר אליו ולהאמין בו, לא יהיה די בכתיבת כמה מילים או משפטים, אלא חשוב לתת דוגמאות אמיתיות וממוקדות שבהן ראית את ילדך משתמש במיומנויות האלו לאורך השנה שחלפה. 

הנה כמה דוגמאות למיומנויות, ערכים ויתרונות שכדאי ללמד את הילד על אודות עצמו: 

1. פתרון בעיות 

אמרי לו בקול רם שהוא פותר בעיות מצוין: אפשר להזכיר לו שתיים או שלוש בעיות שפתר אותן בעצמו. חברי את היכולת הזו אצלו לתכונות נוספות כמו הנחישות שלו, לעובדה שהוא לא מוותר בקלות על שום דבר, אלא ינסה וינסה כדי להגדיל את הסיכוי להצלחה. שתפי אות ובידע ובניסיון שיש לך על כך שבסביבה שאין בה ודאות, כמו זו שאנו חיים בה – שתי המיומנויות האלה, היכולת לפתרון בעיות בשילוב עם נחישות, יגדילו את הסיכוי שלו להשיג דברים שונים בחייו. גם עכשיו בתור ילד וגם מאוחר יותר כמבוגר. 

2. תחומי העניין האישיים שלו 

ספרי לו שלציונים יש חשיבות רבה אמנם, אבל חשוב לא פחות שהוא ימצא את תחומי העניין האישיים שלו. אלה שמקורם בתשוקה גדולה שיש לו, שצומחים מסקרנות לחקור וללמוד באופן עצמאי. הציבי בפניו אתגר – שינסה למצוא בכל תחום לימוד בבית הספר את המקום או הנושא שמעניינים אותו, תני לו כיוון  בחיפוש אחר המוטיבציה הפנימית שלו ללמידה וחקירה עצמאיות והראי לו מתי ראית אותו מתעמק במשהו שמעניין אותו. שתפי אותו איפה ראית אותו לומד לעומק נושא שעניין אותו. ספרי לו כמה זה חשוב להעמיק במה שמעניין אותנו, להיות יסודיים רק כי יש נושא כלשהו, כל נושא, מעניין אותנו. 

3. אמפתיה כלפי האחר וערכה של חברות טובה 

החמיאי לו על החבר הטוב שהוא עבור החברים שלו ומי שסובב אותו, על איך הוא עזר לילד ההוא ואירח את הילדה האחרת. על זה שכשמישהו לידו נפל או מעד הוא מיד ניגש לשאול אם דרושה עזרה, על כך שאת רואה כמה אכפת לו מהאחר ואיך הוא מרגיש לנוכח קושי של הזולת. למדי אותו שקוראים לזה אמפתיה וספרי למה היא כה חשובה, בדור הזה שכולם אומרים שלא חש אמפתיה כלל. 

 תעודה מהאמא המאמנת של מיה  

4. חשיבה יצירתית 

ספרי לו שראית אותו מפגין יצירתיות, שאופן החשיבה שלו מגוון ומעניין בנושאים שונים, שהוא מפתיע אותך ביכולת שלו לשמור על ראש פתוח בכיווני מחשבה שונים. הראי לו דוגמא לחשיבה עצמאית וביקורת שהפעיל בעצמו; שתפי אותו בכמה זה חשוב להפעיל שיקול דעת באופן עצמאי וכמה זה עדיף על פני לחשוב כמו כולם; כתבי לו בתוך התעודה, שאם הוא מתחיל עם היצירתיות והמחשבה הפתוחה כבר בגיל צעיר, הן תעמודנה לרשותו בקלות במהלך גיל ההתבגרות שלו. 

5. לקיחת יוזמה 

החמיאי לו על יוזמה שהוביל ולקח בעצמו בבית או בבית הספר, על דרך החשיבה עליה ואיך שהפך אותה למציאות נוכחת ואמיתית, על איך שהצליח לסחוף אחריו את המורה או את החברים לכיתה. שתפי אותו על כך שבחיים, אם תרצה משהו – אתה יכול לעשות וליזום ויש בתוכך את הכוח לפעול כדי שזה ייצא לפועל. 

6. השקעת מאמץ 

ספרי לו על הזדמנות שבה הוא התאמץ והשקיע, שראית אותו מתכונן למבחן או מטלה. למדי אותו שפחות משנה איזה ציון הוא השיג, כי אם ימשיך להתאמץ ולהשקיע, אם ימצא אסטרטגיות שונות ללמידה – הוא ירוויח הרבה ניסיון וכך גם ילמד שבכל תחום בחיים, לפעמים צריך להתנסות בכל מיני צורות וההתנסות עצמה מהווה למידה שיש בה הרבה משמעות. 

7. שיתוף פעולה 

מני ביחד איתו את כל הפעמים שבהן ראית אותו עובד בשיתוף פעולה, מקדיש תשומת לב, מקבל דעות אחרות מאלה משלו, ושומר על הקול המיוחד שלו שהבדיל אותו בתוך דיאלוג עם אחרים. למדי אותו שכאשר הוא מתאמן באחת המיומנויות החשובות של העידן שלו – הוא משיג שיתוף פעולה בין אנשים וזה מה שבאמת מוליד את החידושים הגדולים של המאה הזו. 

8. אומץ 

הזכירי לו את כל הפעמים לאורך השנה (טוב נו, לא את כולן, כי בטוח יש הרבה אבל את בטח זוכרת שתיים-שלוש לפחות) שראית אותו מפגין אומץ. תכתבי לו בתעודה הזו שלך, שאומץ לא מעיד על היעדר הפחד, כי אם הוא לא יחוש שהוא מפחד, הוא לא יתקל במצבים שבהם עליו להיות אמיץ. הזכירי לו את הפעמים שלמרות שחשש או פחד, הוא הסכים בכל זאת לנסות ולהתנסות וכך התגבר ולמד על עצמו משהו חדש. 

עוד תעודה שאמא מתאמנת הכינה לבנה, ושלחה לי לראות 

9. הדברים ה”קטנים“ 

נסי להיזכר האם הוא אי פעם סיפר לך איזו תעסוקה מצא לעצמו בהפסקה, על מעשה נדיב או מחווה שעשה עבור ילד אחר או ילד שצעיר ממנו. את מוזמנת לכתוב לו כמה משמעותית ההקפדה לומר בוקר טוב בצורה נעימה לשומר של בית הספר. 

10. נקודות החוזק שלו 

אני משאירה לך סעיף אחד ללא הנחיה. סעיף אישי, שבו תוכלי לציין את נקודות חוזק הספציפיות של הילד שעבורו את כותבת את התעודה. מהו ״כוח העל״ שלו? יש לו חוש הומור והוא משעשע את הסובבים אותו? הוא מנסה להמציא קסמים מעניינים? יש מצטיין בציור או בריקוד? הוא יודע להתנסח באופן ברור ורהוט? יש לו ידיים טובות שיכולות לתקן כל דבר שהתקלקל? הוא ניחן בחוש אסתטי מפותח או כשרון לעיצוב והתאמת צבעים? מה זה? מה זה הדבר הזה שאת רואה בו, מזהה שיש בו והוא שלו, הדבר הזה שאין עליו מבחן ולא מקבלים עליו ציון בסוף השנה? 

 הנה עוד כמה דברים חשובים שכדאי לך לשים אליהם לב: 

לא כדאי לך לומר לו שאת גאה בו, אל תיצרי קשר ישיר בין ההתנהגויות שלו לבין העובדה שהן מסבות לך גאווה, או הנאה. הוא פועל בדרך זו מפני שאלה המטרות שלו. לא היית רוצה שייווצר אצלו רצון לספק את גאוותך. תפקידה של התעודה הזו הוא לשמר ולהדגיש את המוטיבציה הפנימית של הילד שלך, את הרצון שלו להשתפר ואת הרצון שלו לחזק את היכולות שהוא כבר ניחן בהן. נקודות החוזק שבהן הוא כבר עכשיו משקיע. היא לא מגיעה מקום התעודה והציונים שכבר קיבל בבית הספר, אלא במקביל. 

המציאי את התעודה שלך והכניסי משמעות אישית לכל מילה שאת כותבת בה. ככל שתרחיבי ותפרטי, תדגימי ותנמקי, ככה הילד שלך ירגיש שהיא אמיתית, כנה, מעמיקה, מושקעת ומקורית. לא תמיד אנחנו מזהים את ההזדמנויות שיש לנו לומר לילדים שלנו באופן כה מקיף את מה שאנחנו רואים בהם (למרות שהן מופיעות מדי יום) או לשתף אותם שאנחנו מתפעלים ממי שהם עכשיו ומי שיהיו כשיגדלו. אז הנה הזדמנות אחת שבה שווה לאמץ. 

ואם יש לך, אמא, תעודה כזו שכבר יצא לך להכין או מיומנות מסוימת שאת מתכוונת לכתוב עליה בתעודה האישית שתכיני לילד שלך – שתפי אותי, אותנו, שנלמד גם אנחנו.