לקחתי פסק זמן מה-כ-ל!

זה היה אחד השבועות העמוסים שלי מאז שהגיע “אחרי החגים”
התחלתי לימודי תואר שני במכללה למנהל וזה בנוסף לכל יתר הדברים שאני עושה

אמא מאמנת, ילדים, אימונים, חיים…
אבל כשדנה ישראלי בחרה לקרוא לי לבוקר של יצירה והנאה, לא יכולתי בשום אופן לסרב.

למה?

כי אני מאמינה שאין לנו שום בעיה עם לחץ, אנחנו, האימהות, הנשים, האנשים, אנחנו רגילים לעבוד בלחץ,
אבל אנחנו לא רגילים לקחת הפסקה. לעצור. לנשום. לצבור כוחות ואז להמשיך עם כוחות מחודשים.

ואם זה מה שאני מאמינה בו, אז זה מה שאני גם עושה.
למען הגילוי הנאות אומר שככה מקובל בעולם הבלוגריות, מזמינים אותנו לאירוע הקשור למוצר אותו החברה רוצה לחשוף,
ובתמורה אנחנו כותבים את הרשמים שלנו.

בארבע השנים שהבלוג שלי קיים, הוזמנתי לעשרות אירועים כאלה,
הייתי בשלושה והנה, זה הרביעי…בחרתי חכם!!!

פיזרתי את הילדים בבית הספר, חיבוקים, נישוקים ונסעתי לדרום תל אביב לסטודיו סיפור כיסוי של אביבית, אשה שמתמחה בריפודים,
נו מאלה הקוסמות שנוגעות עם הידיים בכורסא בת 93 וגורמות לה להיראות חדשה ומחודשת.
על השולחנות מסביב בסטודיו היו מונחים אקדחים.
אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית.

ככה אני לא מבינה בדברים כאלה שבכלל חשבתי שמדובר במקדחה…
במערכה השלישית אני אבין שזו היתה מברגה.
וגם אבין מה הם ההבדלים…

אחרי קצת פטפוטים שמעתי כמה פרטים  על חברת BOSCH ו- DREMEL שאני ממש מעריכה למשל:

– החברה מתנהלת כמלכ”ר (גוף ללא כוונות רווח) ומשום כך כל הכסף בחברה מושקע בפיתוח

– החברה רושמת בכל יום כ-20 פטנטים! כל יום!

– בשנת 2013 יצאה החברה עם 600 מוצרים חדשים!

מה שאומר שאפגוש היום כמה כלים מעניינים ביכולות שלהם.

והגענו לחלק המעניין ממש…
תמיד כשאני יוצרת משהו (עד היום זה היה בעיקר תפירה או אפיה) אני חווה זרימה.
זרימה זו התחושה הזו של… אין תחושה
אין תחושת זמן או רעב או צורך בכלל להתעניין במה שקורה מסביבי,
אלו הדברים שאנחנו עושות ואז מרימות את הראש ופתאום קולטות ש
“יו! אני לא מאמינה! עברו 4 שעות! לא הרגשתי בכלל!”
אז כזה.

אקח אתכן צעד צעד לזמן הזה שבין הנקודה בה אני רואה את דנה ישראלי מחזיקה
מדף יפהפה שהכינה במו עצמה (ואז אומרת לעצמי, טוב נו, זו דנה)

לבין השלב שבו אני מחזיקה כזה שעשיתי במו עצמי!
כאן דנה מסבירה לנו איך לתרגל את השימוש במלחם שאיתו ניצור את הציור

כאן אני מתאמנת עם האביזר שחורט ועם זה שמלחים (על עץ , זכוכית ועוד)

ממשיכה להתאמן כדי להשתפר

מסמנת את דפנות המדף, היינו 18 בלוגריות ו-2 בלוגרים, זה אחד מהם 🙂

האמת היא שהוא התעקש שאני אנסר אבל הייתי יום אחרי ג’ל…

המסור בתמונה הוא מסור גמיש, אני שרטטתי את הדפנות המעוגלות של המדף
והמסור יכול לנסר אותן עלפי הצורה החופשית, לא עוד קווים ישרים בלבד!

מיה לנדאו אהובתי ואני יושבות מרוכזות, היא עם הדרמל שחורט ואני עם זה שמלחים,
מנסה לצייר עוגן. למה מנסה ? גם הצלחתי! הנה תראו…
העוגן שציירתי במלחם! מתאים בול לחדר החדש של אביתר והיה לי כל כך כיף!!!
בכל פעם שראיתי בנות מנגרות חשבתי שזה וטיפוס על האוורסט משתווה בדרגת הקושי.

משהו ביום הקסום הזה אפשר לי ממש להרחיב את גבולות העצמי שלי,
לראות שגם אני יכולה וליהנות מזה כמו שלא נהנתי כל כך הרבה זמן.

מכאן ועד המדף השלם עברנו שיופים (ידיים מלוכלכות אז אין לי תמונה)
חורי שיקוע (חורי הכנה לחור של הבורג)
הברגה (הידעתם שבמברגה יש מגנט שתופס את הבורג וככה יותר קל להבריג אותו???)
הברגתי שני ברגים עקומים, הוצאתי, חוררתי חור חדש
הברגתי שוב, חיברתי, שייפתי הברגתי (ידנית!) את מתלי הנחושת היפהפיים

ו….

ווואללללה.

וזה יגאל שעזר לי להבריג ישר אחרי שהברגתי ממש עקום…בכל זאת, בשביל פעם ראשונה אני סופר מרוצה!

כל כך הרבה כישרון והשראה בחדר אחד בבוקר אחד!

הקדשתי חדר שלם בבית לטובת עבודות יצירה.
4 שנים שבכל חודש לפחות יום אחד היה מוקדש לתפירה או אפיה.
מאז שחזרתי מהאירוע של BOSCH, אני ואסף בדיונים על רכישת מברגה ומקדחה,
משהו בבוקר הזה גרם לי להבין שככל שאתאמן יותר אהיה טובה יותר.

זה נכון בכל כך הרבה תחומים אז … גם כאן.
משהו בבוקר הזה גם הוריד ממני הרבה חסמים על שימוש בכלי עבודה גבריים
(מי אמר?) קצת כמו שליהי עראסי עשתה לי בסדנת האפיה שבה למדתי אצלה לא לפחד משמרים.
הבוקר הזה רק חיזק אצלי את התחושה שאני חייבת להמשיך להקדיש זמן לדברים שעושים לי
טוב ושהגיע הזמן להתרחב ליצירה בתחומים אחרים.

בינתיים קיבלתי עט דבק חם אלחוטי!!!
ומאז אני מדביקה כל מיני דברים, אולי בקרוב אשוויץ במה שהצלחתי…

עד אז…
תהיו טובות לעצמכן וקחו הפסקה לעשות משהו שעושה לכן טוב.
להתראות בקרוב,

אפרת