לפעמים הורות לילדי קשב מרגישה כמו צעד קדימה ושלושה אחורה.

“כשאתה מתמקד בטוב, הטוב משתפר”.
איזה משפט יפה, עמוק כזה
וכל כך *לא* ישים כשיש לך ילד עם הפרעת קשב!

איך לעזאזל אפשר להתמקד בטוב כשיש כל כך הרבה רע?!

זו התמודדות יום-יום שעה-שעה, זה מעייף ומתיש זה סוחט כל טיפת אוויר
עד שנשארים בלי נשימה.

לרגעים, כשהכל שקט,אנחנו מתמלאים מוטיבציה להיות בדיוק ההורה שחלמנו להיות,
אנחנו נהנים מההורות, מתפלאים איזה ילד מיוחד יש לנו,מלא חוזקות ויכולות…
הוא יכול לעשות כל מה שירצה! הוא כזה אינטליגנט ויצירתי!

וברגע אחד של סערה, נשרף הכל!
הלב של הילד שלנו, הלב שלנו, מערכת היחסים בינינו.

אנחנו צועקים, מאשימים, מענישים, מתרחקים, כועסים
ואז בלילה בלילה,כשאף אחד לא שומע אנחנו מתפרקים,מותשים,מיואשים,
מעוד יום שהתנהגנו לא כפי שרצינו,אפילו שאנחנו ממשיכים להבטיח לעצמנו בכל יום
שמחר זה לא יקרה שוב.

ושוב מגיע המחר הזה שפוצע את הנפש, שמגדיל את המרחק בינינו
והמחיר הנפשי שלו כבד וההלקאה העצמית רק גדלה. והלופ… בלתי נגמר.

אתם רוצים להעניק לילד הקשב שלכם מרחב
בטוח ומוגן לגדול בו וכל יום נכשלים מחדש.
הרצון שלכם להצליח טוב יותר בהורות קיים,
הרצון שיהיה טוב לילד שלכם קיים בענק, זה לא זה.

הבעיה היא שברגע של סערה אנחנו נאלמים או מתפרצים וכמו כדור שלג
אנחנו מתמלאים באשמה, בבושה, בתסכול, בעלבון…
ואיך יוצאים מהלופ הכואב הזה?! איך ממשיכים מפה?!

ככה נראית הורות לילדי קשב, צעד קדימה, שלושה אחורה.
שום דבר לא צפוי, אין וודאות, כל היום מסיבות הפתעה,
לא ברור מאיפה תבוא ההתפרצות הבאה וזה מפחיד ומבעית ומשתק.

ואיך יכול להיות שאנחנו ההורים, המבוגר “האחראי” ואנחנו לא מצליחים לשלוט בעצמנו?!
זה לא חייב להיות ככה, אנחנו לא חייבים “ללכת על ביצים”,
זה יכול להשתפר,זה חייב להשתפר.

צריך להכיר את הפרעת הקשב לעומקה,לקבל ידע וכלים שיאפשרו לנו להפחית
את הרגשות המכאיבים לדעת להתמודד טוב יותר מול ילדי הקשב שלנו, מול ההורות שלנו.

מה הייתם רוצים שהילדים שלכם יזכרו מהילדות שלהם?
מה תרצו שייקחו איתם לחייהם הבוגרים?
איך נעזור להם להרגיש שהם יכולים, שהם יצליחו בחיים?
עם איזה כלים הם ייצאו לחוות חיים משמעותיים?

זה תהליך.

אין פתרונות קסם ואין קיצורי דרך,

זה לוקח זמן ועבודה קשה,

עם עליות, נפילות, שינויים, התאמות.

זה אפשרי, זה יקרה.

“ניסיתי, ניסיתי לצוף
יחסי אהבה
זה משחק מלוכלך קצת
מציפור שוב למדתי לעוף
לנחות בשלווה
לא ליפול על התחת”

שלמה ארצי