בפוסט הקודם הסברתי איך המון מלל, לחץ וביקורת יכולים לעורר אצל הילד שלך תחושה של חוסר נוחות –
הוא לא מרגיש טוב וכשילד לא מרגיש טוב, הוא לא מתנהג טוב.
פייר? גם את לא מרגישה טוב כשאת צועקת, בלי להכיר אותך, אני יודעת שממש היית רוצה להפסיק.
אז איך אפשר להתחיל להפסיק? הנה ככה – בתיאוריה אני קוראת לזה אסרטיביות אוהבת בפועל זה נראה ככה:
אני הולכת להציע לך לשנות את השפה שלך מ״לא״ ל-״איך כן״
״מתי כן״, ״מה כן״, ״איפה כן״
אני נשבעת לך שזה ממש לא איזה טריק ניו אייג׳י וזה לא ניואנס,
אחרי שאציג לך דוגמאות ותביני את עיקרון ה״מה כן״ אז תתחילי לאמן במקום לתקן והילד שלך ישמע אותך מאוד אסרטיבית,
מאוד אוהבת בלי לשלם את המחיר של הכאב הקטן הזה שכולנו מרגישים בבטן כשמישהו מותח עלינו ביקורת,
מעיר לנו או צועק עלינו.
במקום: ״לא לגעת לתינוקת בראש! זה מסוכן״
אפשר להגיד מה כן : ״אתה יכול ללטף את התינוקת ברגליים או בידיים היא ממש אוהבת את זה״
במקום: ״די להשפריץ מים, זה לא נעים לי ואני עלולה להחליק״ ,אפשר קצר: ״כשמתקלחים, כל המים נשארים באמבטיה״.
במקום: ״שקט, אתה צועק ואני לא שומעת את עצמי״ אפשר לעזוב רגע את מה שאת עושה, לרדת אליהם לגובה
העיניים ובאסרטיביות אוהבת לומר ״אני שומעת אותך גם כשאתה מדבר ממש חלש״
כשאת תדברי בטון הזה את תראי את העיניים נפערות ואת הטונים יורדים. זה לא קסם, זה חינוך.
במקום: ״אם עוד פעם אחת את רצה לכביש, אנחנו הולכות הביתה״
אפשר איפה כן:
״בואי איתי, זו הגינה ופה את יכולה לשחק וגם פה, אני בינתיים יושבת על הספסל אם את צריכה אותי״
במקום: ״לא לזרוק את האבנים האלה, כבר אמרתי לך!״ אפשר לעורר סקרנות: ״בואי נראה אם את יכולה
לבנות מהאבנים האלה בניין גבוה, מה את אומרת?״
במקום: ״רדי מהשיש / מהשולחן / מהמיטה / מהספה״
אפשר איפה כן: ״שבי בבקשה בכסא״ / ״בואי לשבת לידי בבקשה״
במקום: ״את לא הולכת לשכנה! כי ככה אמרתי!״ אפשר: ״בטח שאת יכולה לעלות לשכנה, מיד אחרי שתסדרי את הצעצועים ,
במקום: ״ תחזיק לי את היד אמרתי! אתה לא רואה שאנחנו מתקרבים לכביש?״
אפשר: ״ אנחנו הולכים לכיוון הכביש, אתה זוכר שבכביש הולכים לידי? איפה אתה רוצה להחזיק ביד שלי או בעגלה?
״ואם היה יום שלא ממש הצלחת, אל תקשי על עצמך, תעשי שמחר יהיה יום מוצלח יותר.
.
ותקראי לחברה שאולי הפוסט הזה יכול להיות גם ההתחלה שלה. וויל יו דו דאט פור מי?