אני לומדת להיות מאושרת

אני זוכרת אותי יושבת מכווצת ישבן (ויש הרבה מה לכווץ אצלי) וקוראת את ד”ר טל בן שחר.

קראתי את הספר הראשון עם השם המזמין “אושר ואושר”.
ואז את השני “אושר אפשרי”, גומעת כל מילה כאילו היתה תורה מסיני.
ומאז צללתי אל תוך ערימות של ספרים שהמשותף להם היה שבשמם הופיעה
המילה הזו שכל כך רציתי כבר להיות – אושר.

חשבתי אז שאושר היא מילה גדולה ומפוצצת ובכלל, יש לי מסך עשן שמסתיר לי אותו,
אם רק הייתי יכולה להזיז אותו הצידה…והנה האושר יהיה שם מולי, כולו בשבילי.
את המחשבות על כשיהיה לי מספיק כסף,
אז יהיה לי את הבית שאני רוצה,

ואז יהיה לי אוטו נוח שלא יתקע כל שניה כי הלך המצבר/קרבורטור/רדיאטור/שקרכלשהו,
ואז אני אוכל להשקיע במאמן כושר פרטי,
ואז יהיה לי גוף פצצה כמו שאני רוצה
ואז אוכל להרגיש הרבה יותר טוב איתי
ואז תהיה לי סבלנות לילדים, לאסף, ללקוחות, לבנות את העסק שלי,
ואז יהיה לי זמן פנוי לעצמי ואני אשקיע בי,

ואז תהיה לי גם אנרגיה ללמוד את התואר השני שאני מתרחקת ממנו כבר כל כך הרבה שנים
ואני אהיה עסוקה יותר במה אני כן ופחות במה אני לא ובאופן כללי אני אהיה יותר מאושרת.

ואז אוכל לנשום קצת!
וחשבתי שזו הנוסחא שכולנו מסתובבים איתה, אם ______, אז _________.
ואחרי שקראתי את הספר הזה הבנתי שכנראה שמשהו בנוסחה הזו:
אם (יהיה לי משהו) אז (הוא יוביל אותי להיות מאושרת),
משהו בנוסחה הזו לא נכון ויש כאן 2 באגים :

1) מי מבטיח לי שאם יהיה לי מספיק כסף כמו שאני רוצה, שמוביל אחריו לכל מיני דברים שיקרו,
מי מבטיח שאז אהיה מאושרת?
הסתכלתי סביב וראיתי מלא אנשים שיש להם ערימות של כסף וחור גדול בלב. באג ראשון.

2) אם אני מתנה משהו שתלוי בי (הבחירה להיות מאושרת), במשהו שלא תלוי בי (להשיג כסף),
אז זה אומר שאני לא חושבת שמגיע לי להיות מאושרת. כי מי תולה משהו שתלוי בו בגורם חיצוני? באג שני.

מאז, לפני 7 שנים צללתי לתוך התחום המרתק הזה.
מסתבר שהוא תחום מדעי שנקרא  “פסיכולוגיה חיובית”.
22 שנה חוקרים מה הופך אותנו להיות מאושרים יותר.
אינספור סמינרים, קורסים וספרים שאני קוראת, לומדת מהטובים ביותר על שלל אסטרטגיות זמינות ופשוטות כל כך
והמבחן האמתי הוא, האם אני מאושרת היום יותר ממה שהייתי לפני שנה?

התשובה שלי לשמחתי היא…כן.
מה זה אומר? זה לא אומר שאני לא חווה כאב(ברור שאני חווה),
שאני לא נפגעת מאנשים (ועוד איך נפגעת),
שאני לא מתוסכלת מחוסר הצלחות שלי (ברור שיש כאלה),
שאני לא בוכה לפעמים (לפעמים?)
ונכנסת תחת הפוך (גם ב-43 מעלות חום בחוץ),
זה לא אומר שהחיים שלי דבש (ומי בכלל אוהב דבש? :)).
בכל מקרה, אז מה זה כן אומר?

זה אומר שכשאני עובדת על האושר שלי בצורה אקטיבית, מתוך בחירה, ממש חיה את החיים ומכוונת אותם לפי
אסטרטגיות אושר שלמדתי, כל יום מטפחת עוד צעד קטן אחד וזה מה שהופך אותי ליותר חסינה נפשית לכל אלה.
כשמישהו פוגע בי, אני נפגעת בדיוק כמו שהייתי נפגעת 5 שנים אחורה,

א-ב-ל,
אני מתאוששת יותר מהר,
אני אוספת את עצמי יותר מהר,
אני יודעת להישען על מי שאני צריכה יותר מהר ולא להשתבלל כמו פעם.

איך?
אגע בה בכל פוסט שאכתוב אלייך כאן ובמגזין שתקבלי אל המייל.
לכי תעשי לך משהו טוב אמא,

אהבה,

אפרת