אני זוכרת את עצמי לא נרדמת.
מתהפכת מצד לצד בכרית וחושבת.
נזכרת באותם הרגעים שהייתי חסרת סבלנות אליהן.
ברגעים בהם רציתי שמישהו רק יקח אותן ממני.
ברגעים שצעקתי, כי היה לי קשה.
ברגעים שרציתי כל כך לחזור אחורה, לתקופה של לפני האמהות.
לא היה לי אוויר.
לא היה לי אותי.
ההלקאה העצמית ורגשות האשם חגגו על חשבון הלב שלי.
הרגשתי שאני רחוקה שנות אור מהאמא שדמיינתי שאהיה.
ראיתי סביבי אמהות שנהנות לבלות עם הילדים שלהן.
אני לא הייתי שם.
הרגשתי שמשהו בי דפוק.
לא היה לי אותי.
נקודת המפנה הגיעה כשהבנתי, שאם
אין לי אוויר איך יהיה לי מה לתת לבנות שלי?
הרגשתי כלי ריק.
ידעתי שזאת לא חווית החיים שאני מאחלת לעצמי.
אני ראויה לחיות את החיים שאני רוצה לחיות.
לא פינטזתי על הורות ללא קשיים, כי קשיים הם חלק מהדרך.
קיוויתי לא להיות ולהתנהג כמו אמא שלי.
ידעתי מה אני לא רוצה להיות.
איך אני לא רוצה להתנהג.
איך אני לא רוצה להרגיש.
לא עצרתי לחשוב על מה כן.
לא עצרתי לחשוב מה אני מרגישה.
בטח שלא לשאול אותי- מה אני צריכה?
אמהות זה מורכב.
אמהות זה קשה.
כל העצמאות שהייתי לי, כאילו נלקחה ברגע.
למה אני כותבת ‘כאילו’?
כי הבנתי שזאת אחריות שלי לדאוג לעצמי.
זאת אחריות שלי לדאוג לעצמאות שלי לצד האמהות.
זאת אחריות שלי להכיר במה אני מרגישה.
זאת אחריות שלי לעשות משהו, קטן ככל שיהיה, עבורי.
זאת אחריות שלי לקחת אוויר ולנשום.
לאט לאט ובקצב שלי התקלפתי.
השלתי מעלי את שכבות ההגנה שביניתי בעקבות פצעי ילדותי.
ישבתי לכתוב איך נראה היום שלי, כמו שאני מייחלת לי.
זה התחיל בחזרה הדרגתית לספורט שאני כל כך אוהבת.
זה המשיך בזמן שלי עם עצמי לפני האיסופים מהגנים.
קפה חם לצד משהו מתוק שאני אוהבת.
מטלות הבית יחכו.
הן גם ככה מתחדשות.
בערבים, אחרי שהבנות נרדמו הייתי עושה לי אמבטיה
כשברקע מתנגנים השירים שאני אוהבת.
הייתי מסיימת את היום עם משהו לעצמי.
לאט לאט הרגשתי איך המיכל שלי מתמלא.
לאט לאט הבנתי שהפעולות האלו עוזרות לי וממלאות אותי.
לאט לאט נרקמה לה המערכת יחסים שלי עם עצמי.
כמו טיפת מים שחוצבת בסלע מכוח התמדתה…
אם מישהו היה אומר לי באותן נקודות הזמן שאני עושה את הכי טוב שלי,
הייתי חושבת שהוא שקרן.
הייתי חושבת שהוא רוצה לרצות אותי.
שהוא רוצה לגרום לי להרגיש יותר טוב, רק שבפועל
אני מרגישה לא מספיק טובה.
היום במבט לאחור אני מבינה
שאז…באותן נקודות זמן של קושי, תסכול, חוסר אונים,
חוסר שליטה, אשמה, חרטה ועצב.
עשיתי את הכי טוב שלי, כי אני אנושית.
היום חשוב לי לומר לך, אמא
את עושה את הכי טוב שלך!
אם את מרגישה שאת רוצה לעשות שינוי במערכת יחסים שלך עם עצמך
לצד מערכת היחסים שלך עם הילדים שלך
אני כאן, כדי לקבל אותך יחד עם הכאב שלך ועם הטעויות שלך.
להתחבר לילדה שהיית ולגלות את האישה והאמא שאת.
יחד נמצא את טיפות המים שיחצבו בסלע….