הילדים שלך מעתיקים ממך – איזו דוגמה את נותנת להם?

הצלחתי לתפוס את הקשב שלכן?

עזבו ילדים, בכלל לא רציתי חתונה ועניינים.
האחריות ורגשות האשם שבאים עם זה פחות קרצו לי.
ובכל זאת, הנה אני פה התחתנתי והפכתי לאמא איך זה קרה, זה כבר סיפור אחר..

וכן רגשות האשם והאחריות הגיעו ביג טיים.
עם אספי הבכור שלי באמת הייתי ה-אמא, לפי הגישות הכי טובות,
אינטואיציה מופלאה, הרגשה מדהימה, אופטימיות יחד עם כל הקושי.

כשרונוש הגיעה נכנסתי למסיבת הפתעה.
הריון בהפתעה, ירידת מים בהפתעה בשבוע 28, אשפוז של שישה שבועות ועוד חודש של פגיה.

ואז הגענו הביתה, מצאתי את עצמי, אמא לשתיים בפחות משנתיים,
עבודה בתפקיד אינטנסיבי ומשמעותי,שבתוך כל זה אין לי מושג מי אני ובטח לא איזה אמא אני.

עד שקצת התחלתי להתרגל לרעיון של עבודה בית וחוזר חלילה וחשבתי שככה זה נורמאלי,
עבודה – להיות בבית – לטפל בילדים, ששמחת החיים לא הייתה נוכחת אבל לפחות הייתה שגרה
פתאום הגיעה הקורונה הדובדבן שבקצפת ובזמן הזה הצעקה הראשונה השתחררה לי.

עוד נחזור לרגע הזה.

אני מגיעה מעולמות היעוץ הארגוני, ניהול וכל מה שכרוך בתפקיד בניהול ומנהיגות בעבודה.
במשך כמעט שלוש שנים שאני לומדת, חוקרת ומפתחת את הגישה שמשלבת בין עולם הניהול בארגונים
וסוגי מנהיגות לעידוד מוטיבציה של עובדים עם חיבור לעולם האימון וההורות בפרט,
מוטיבציה פנימית של הילדים שלנו.

הורה כמודל היא גישה שמעודדת אותנו ההורים, ובעיקר האימהות להיות מנהיגות בבית,
כן אין מה לעשות זה עלינו, אז למה לא לעשות את זה הכי טוב עבורנו?

מנהיגות, שמעודדות מוטיבציה פנימית בילדים שלנו, שמעודדות לשיתוף פעולה,
ולפיתוח עצמאות וחיזוק החוסן של הילדים שלנו.

ואיך הילד לומדת להיות בעל חוסן, עצמאי ומוכן לעולם הזה?הבנת נכון את המודל עבורו,
על ידי דוגמה אישית את מעבירה לילד שלך את הערכים שחשובים לך, את האמונות.

בעזרת הגישה של הורה כמודל את יכולה לפתור אתגרים הוריים על ידי דוגמה אישית.
לצד ההורות לא לשכוח שיש אותך, את הדוגמה לילד שלך איך לחיות את החיים שאת רוצה ולדאוג לעצמך.

הנה חזרנו לרגע הזה – הצעקה הראשונה שלי כאמא,
שיא הקורונה אנחנו כבר כמעט חודשיים בבית רוני בת שנה וחודשיים אספי עוד שניה חוגג 3
ואני שומעת את אסף מדבר לרוני “בואי, קחי, לא ככה” בטון של מפקד, חצי צעקה.
רוני בוכה בכי עמוק ונעלב.

בום האסימון נפל זה הרגע שהבנתי, הוא מתקשר איתה כמו שאני מתקשרת איתם.
פקודות, ציויי, חוסר סבלנות והצעקה היא הפינלה. ברגע הזה החלטתי,
בלי שום תוכנית גיבוי, לעזוב את העבודה ולעשות לביתי.

עברתי את התהליך האישי שלי, שנה של ריפוי עצמי,
שממשיכה עד היום עוד נקודה ועוד נקודה בהתפתחות האישית שלי.

ההבנה שהם לומדים, רואים וסופגים הכל ממני – חתיכת אחריות.
בנקודה הזו האחריות כבר לא הייתה מפחידה, ההפך היא הניעה אותי.

המשכתי לחקור עוד ועוד ועוד מה הגישה שנכונה לי,מה האני המאמין שלי,
למדתי חקרתי וממשיכה כל הזמן.
לקחתי את הידע שלי והניסיון שלי והתחלתי לפתח את הגישה שלי, הילדים שלי היו המוטיבציה שלי,
להיות אמא טובה עבורם, וראיתי איך פעולות למענם הן פעולות קודם כל שמטיבות איתי, עם האדם שאני.
פיתחתי בתוכי את המוטיבציה האמהית שלי, חזרה אלי שמחת החיים והתשוקה לעשות למען,
להיות להם דוגמה לשיח ותקשורת, לפתרון בעיות, דוגמא להכל, להיות להם למודל.

והנה עכשיו, אחרי חיבורים ועבודה ברגלים, יחד עם הניסיון בקליניקה, התגבשה הגישה שלי –  ההורה כמודל.

אני כאן להגיד לך שלכל אחת יש את הסיפור שלה ולא צריך אירוע “דרמתי” בשביל לרצות לשנות ולהתקדם לחיים שאת רוצה,
צעד קטן בכל פעם
שלך,

בקי גרייב חימי מאמנת הורים בגישת ההורה כמודל
השינוי האמיתי מתחיל בדוגמה האישית שאת רוצה להיות לילד שלך.